רואי גשר מתכות בע"מ נ' קווים מערכות תחבורה בע"מ

פסק דין

בפני 2 תביעות כספיות, שהדיון בהן אוחד, האחת ע"ס 83,517 ש"ח, והשניה ע"ס 30,801 ש"ח. התביעה הגדולה הוגשה בחודש 4/2011, והקטנה בחודש 7/2011. התובעת היא חברת רואי גשר מתכות בע"מ, והנתבעת היא חברת קווים מערכות תחבורה בע"מ. אין בין הצדדים, למעשה, מחלוקת עובדתית. כל סכום קרן התביעות שולם, ברובו לאחר הדיון שהתקיים. כל שנותר במחלוקת עתה הוא שאלת הפרשי ההצמדה והריבית ושאלת הוצאות המשפט.

הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי, והצדדים העלו טענותיהם באופן חופשי. בתום הדיון החופשי בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על הטיעונים וכתבי הטענות.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן, כי הנתבעת לא שילמה חשבוניות שנשלחו לה על פי המועדים המוסכמים, והתעלמה מדרישות חוזרות ונשנות, עד שלא היתה לתובעת ברירה אלא להגיש את התביעה.

טענות הנתבעת, בקליפת אגוז, הן, כי לאור המצב במשק ותזרים המזומנים, לא היתה לה ברירה אלא להשהות תשלומים, ולכן שלחה לתובעת שיקים מעותדים (שלא לפי תאריכי הפרעון המוסכמים), על מלוא סכום התביעה – אלא ששיקים אלה הוחזרו לה (ושולמו, כאמור לעיל, רק לאחר הדיון שהתקיים).

בפי הצדדים עוד טענות בשולי הדברים, כגון: מה היה מועד פרעון השיק הראשון (שנשלח מהנתבעת לתובעת, יחד עם שיקים נוספים, ונפרע במועדו), וכיצד הדבר משליך על עצם הגשת התביעה, וכיו"ב.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, בנוסף על הסכומים שכבר שולמו, סך כולל של 3,600 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, ל' אב תשע"א, 30 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: